מידע שימושי
למה גורים נושכים ומה עושים כדי לעצור את זה בצורה נכונה?
גורים נושכים.
לא כי הם ״רעים״, לא כי הם ״תוקפניים״, ולא כי הם ״לא מחונכים״.
הסיבה האמיתית הרבה יותר פשוטה:
גור הוא יצור קטן שמכיר את העולם דרך הפה שלו.
זה כמו תינוק שאוחז ונוגע בכל דבר, רק שלגורים יש שיניים חדות, וזה פחות נעים.
אבל למרות שזה טבעי, חשוב להבין:
כשגור נושך יותר מדי, או כשהנשיכות מופנות לילדים – זה כבר הופך לבעיה שצריך לטפל בה בצורה חכמה.
בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.
למה גורים בכלל נושכים?
- חקירה ולמידה – ככה הם מבינים מרקם, כוח ותנועה.
- עודף אנרגיה – כשהם לא מקבלים פריקה נכונה, הכול יוצא דרך הפה.
- משחק – גורים משחקים אחד עם השני דרך נשיכות. מבחינתם אתם “כלבים” נוספים במשחק.
- בקיעת שיניים – הכאב יוצר צורך ללעוס ולהפעיל לחץ בפה.
המשמעות:
נשיכות הן לא בעיה התנהגותית – הן חלק מההתפתחות.
אבל… צריך לוודא שזה לא יוצא משליטה.
אז מה עושים כשגור נושך יותר מדי?
1. לא מענישים גור על עצם הנשיכה
הוא חייב לנשוך משהו. זה לא משהו שאפשר לבטל.
אבל כן אפשר ללמד אותו מה מותר ומה אסור.
2. גבול ברור ברגע שהוא מגזים
אם הגור משחק עד גבול מסוים ואתם בסדר עם זה – מצוין.
ברגע שהוא מגזים ומפעיל כוח לא מתאים, יש מקום לתיקון קצר וברור ואפשר לעשות את זה בשתי צורות:
אפשרות ראשונה: אומרים את המילה ״לא״, ומפסיקים את האינטראקציה – למשל הכלב רצה יחס והוא נשך לכם את הידיים – אתם פשוט מפסיקים ללטף אותו לחלוטין. אחרי 5 שניות מנסים שוב ללטף וככה עושים שוב ושוב עד שהוא מבין שכדאי לו להפסיק לנסות לנשוך (נקרא גם ענישה שלילית).
אפשרות שניה: אומרים את המילה ״לא״, תופסים בעורף (לא בעוצמה) ונותנים ניעור ברמה נמוכה-בינונית שיפריע לגור – ועושים את זה עד שהוא מפסיק (נקרא גם ענישה חיובית). שימו לב לרמת הרגישות של הגור. גור עדין יותר יצטרך תיקון עדין יותר.
בדיוק כמו שהאמא מתקנת את הגור שלה כדי לתפוס את הרגע הנכון שהיא רוצה שלא יחזור על עצמו.
אם החלטתם לנסות את האפשרות השניה, שלושה דברים חשובים להבין כאן:
- הפעולה לא פוגעת בו לא פיזית ולא נפשית כשעושים אותה נכון.
- ברגע שהוא הפסיק לנשוך – אתם מיד חוזרים לשגרה ומתנהגים כאילו כלום לא קרה.
- לא כועסים עליו בכלל! אנחנו מתקנים את ההתנהגות, לא את הגור עצמו.
לי אישית לא מפריע שהגור שלי ינשך אותי ואני אוהב לשחק איתו עם הידיים כי זה שלב התפתחותי שלרוב עובר מעצמו, אבל אם הגור מגזים והוא נושך בצורה מכאיבה או אינטנסיבית מידי – זה המקום לעצור רגע, לתקן, ולהמשיך לשחק.
בדרך כלל, אחרי פעמיים-שלוש הגור מבין לגמרי.
וכן, גם בגיל חודשיים וחצי אפשר להתחיל ללמד את הגור להפסיק לנשוך.
3. לא לברוח מהנשיכה אלא לתת לו לבחור מחדש
אם הוא נשך אתכם והחלטתם לתקן – אתם לא עוזבים את המקום. זה רגע לימוד קריטי מאוד. נניח הוא נשך לכם את קצה הג׳ינס, אתם מתקנים ואז משאירים את הרגל שלכם לידו, ונותנים לו חופש בחירה מוחלט. אם הוא שוב בוחר לנשוך אתכם – אתם אומרים ״לא!״ ומתקנים שוב. ככה כמה פעמים שצריך עד שיפסיק. תעלו את רמת התיקון בכל פעם.
אם לאחר מכן הוא בוחר לשחק בצעצוע?
פירגון גדול וחזרה למשחק.
ככה הוא לומד מה משתלם ומה לא.
תנאי סף להצלחה: השגחה 100% מהזמן
הגור או משוחרר עם רצועה תחת השגחה מלאה, או בתיחום. אין מצב ביניים.
למה?
כי בלי זה, מרבית הנשיכות הבעייתיות פשוט קורות כשאף אחד לא באמת משגיח עליו ושם לב מה הגור עושה.
דוגמאות:
- שוטפים כלים? ← הגור בתיחום.
- תולים כביסה? ← הגור בתיחום.
- נכנסים להתקלח? ← הגור בתיחום.
- יצאתם “רק לעשר דקות”? ← הגור בתיחום.
ככה לא תיווצר אף סיטואציה שבה הגור נשך ילד/אורח/משהו אסור בלי יכולת לעצור אותו בזמן.
ומה עם פריקת הצורך לנשוך? חובה!
אי אפשר רק למנוע.
צריך לתת לגור מקום כן לפרוק את הדחף הטבעי שלו:
✔ 1. משחקי משיכות איתכם
אבל בעדינות. השיניים שלו עדיין צעירות.
5–10 דקות למשחק, פעמיים-שלוש ביום – יכולות לשנות הכול.
✔ 2. צעצועי כרסום בתיחום
כשמכניסים אותו לכלוב או גדר, אפשר להשאיר לו משהו ללעוס.
אבל בהתחלה, רק תחת השגחה כדי לוודא שהוא לא פוגע בעצמו.
ומה לגבי ילדים?
אסור להשאיר גור וילד לבד. אף פעם.
לא בגלל סיכון, אלא בגלל שהם מלמדים אחד את השני התנהגות שגויה:
- הגור נושך ← הילד צוחק או בורח ← הגור מתרגש ← הנשיכות מתחזקות.
- הילד משחק בידיים ← הגור חושב שזה משחק ← הנשיכות הופכות להרגל.
רק מבוגר אחראי יכול ללמד את שני הצדדים איך נכון לשחק.
לסיכום – נשכנות של גורים זו לא בעיה. זו התפתחות.
עם גבולות נכונים, השגחה מלאה, תיקון קצר וברור כשהוא מגזים, ופריקה יומיומית של הצורך לנשוך –
הנשיכות נרגעות מעצמן, והגור לומד לשלוט בכוח שלו.
